המשורר משה אוחיון

ביוגרפיה

משה אוחיון
יליד העיר דימונה . שירת בחיל האוויר . עם שחרורו מהצבא לאחר מכינה קצרה ב"מכללת קי" בבאר שבע, עזב לעיר תל- אביב ונרשם ללימודים באוניברסיטה . למד  לתואר ראשון ב"ספרות עברית" ו"תוכנית הלימודים הכלליים במדעי הרוח. עם תום לימודיו החל לעבוד כרכז חוגים ב"מפעלי בית עמנואל" ברמת גן. לאחר כשנה בתפקיד קיבל הצעה לכתוב מופע מוסיקלי עבור ילדי הקייטנות בעיר "רמת גן". מאז, במשך שנים אחדות ביצע מופעי "שעות סיפור לילדים בליווי גיטרה. לאחר כשבע שנים בגוש דן שב לעיר דימונה.  שימש " רכז חינוך חברתי " ב"חטיבת אלון" ושידר בתחנת הרדיו החינוכית " קול דימונה" . כתב, הלחין וביים מספר מחזות זמר שהועלו על ידי בני נוער. במקביל נרשם ללימודי תעודת הוראה ואחר כך ללימודי תואר שני בחוג לספרות עברית, במחלקה ל"כתיבה יצירתית" באוניברסיטת בן- גוריון שבנגב.
 
במהלך לימודיו לתואר שני החל תהליך הכתיבה של ספרו הראשון:" חול ולימונים". הספר עסק בגילוי הסיפור המשפחתי, גילוי האחר במרחב המוכר ובחינה מחודשת של סביבת המגורים הקרובה. דמויות מן העיר הקטנה הפכו למקור של נדיבות, חוכמה ואהבת האדם . בשנת 2006  סיים את לימודיו לתואר שני במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון . לקראת סוף השנה  יצא לאור ספרו "חול ולימונים" בהוצאת "עם עובד".
 
הספר התקבל בהתלהבות . כתב ראובן מירן :" שיריו היפים והצלולים של משה אוחיוןן עניינם במציאות, אלא שמרחב המחיה שלהם חי, מקומי וקונקרטי, וזהותו של המשורר כאדם ברורה כאור השמש של דימונה, המקום שבו הוא חי ומשורר :" אני בן לשני ילדים ממפעל הטקסטיל / יצאתי מבין המכונות/ צבוע כצבע החול / מובל לארגז הירקות לשיר את השירים". התום החם ומרנין הנפש הזה שזור במרבית השירים והוא שהופך את עיירת הפיתוח למרכז העולם" ( עיתון הארץ ).

כתב רוני סומק :" מה שעשה משה בספר זה לצאת מהסטריאוטיפ . זה לא מודל של עיירת פיתוח כפי שאנו מכירים מהקלוז אפ על מקררים ריקים. בתוך השיכונים הוא הצליח לאיית את המילה שמחה. בשירים שלו יש תחושה שצווארון כחול יכול להיות מאוד חגיגי" ( עיתון " ידיעות אחרונות"  )
 
כשנה לאחר מכן עזב את תפקידו כרכז חינוך חברתי ב"חטיבת אלון" שכבר התאחדה עם "תיכון ליהמן" בעיר דימונה והתפנה להרצאות ולהנחיית "סדנאות כתיבה".  במהלך השנים החלה להתגבש תוכנית הלימודים :" להוציא שירה מן המקום " אותה כתב וביצע.  

על התוכנית מספר אוחיון: "הרחבת גבולות השפה והעמקת החוסן הרוחני בתרבות מערבית מורכבת ורבת תהפוכות, חשובים מתמיד. התוכנית המוצעת נותנת מענה לתלמידים יצירתיים, דעתניים ובעלי כשרון כתיבה, המבקשים לתרגם פיסות חיים לשיר. התלמיד מגבש עולם רוחני עשיר, מצטיין בתחום הדעת, צובר עושר פיוטי ולוקח חלק אישי וייחודי ביום הלימודים. הסדנאות מורכבות מהצגה של הנושא על ידי המנחה, תוך מתן דוגמאות מתוך יצירות נבחרות שנכתבו על ידי מיטב היוצרים. בשלב השני מתנהל דיון המבקש לתת מענה לחלק מן השאלות, בסופו הילדים כותבים בעקבות הנושא הנבחר. המנחה וחברי הקבוצה דנים ביצירות התלמידים ומציעים נוסח סופי."


במהלך השנים ראו אור בהנחייתו, שישה עשר ספרים הכוללים שירי תלמידים.  מקום במגירה  "נווה שלום", באר שבע , 2008, עולה על גדותיו "נווה שלום ", באר שבע , 2009 , טעם של עוד  מרכז מחוננים דימונה , 2009,  אור קטן בקצה  מרכז מחוננים דימונה ,2010 , כל רגע קט " נווה שלום " באר שבע , 2010,  השלום שבלב  " נווה שלום" , באר שבע , 2011 , שם בשבילי  נווה שלום , באר שבע , 2012,  איך שזה מתאים ילדי קרית- גת , 2012  , מושך אליו  "נווה שלום", באר שבע , 2013 , המתוק של היום  "נווה שלום" , 2014,  גם שלי וגם של אחרים  "יובלים" , 2014  באר שבע, ואז באות המילים  "נווה שלום" באר שבע  2015 , בדיוק כמוני  "המאוחד" ירוחם , 2015 , פתאום מגיע השלום   "יובלים"  באר שבע  2015,  מן הרגע הראשון " נווה שלום " 2016 , אל תוך השיר " יובלים" , 2016.  ללחוש את הרגש " רכסים" באר- שבע  2017,  עמק המילים העדינות " יובלים " 2017.

על יתרונות השיעורים מרחיב משה :"התלמיד הצעיר מטייל בשדה ענק עמוס אוצרות שפה. ישנה העצמה של מנגנון ההתפעלות: מן האדם ומן העולם. התלמיד מייצר עניין, מציע הגדרות משלו לתופעות אנושיות. 
התלמיד הכותב מתרגל קריאה פעילה, חרוצה, קריאה של פִּעְנוּחַ והשלמת פערים, קריאה ששמה לב  לפרטים הקטנים ובאותו זמן רגישה למעוף נהדר, אפשרי שמתחולל בקומות העליונות של הכתוב. התלמיד פועל בסביבה מלאה באידיאלים אנושיים והשקפות עולם מרתקות. השהות בסביבת עבודה כזאת מעודדת צניעות, נדיבות, חמלה ורגישות לאחר. התלמיד הכותב מגלה את יתרון הוויתור והמחיקה בעבודה היצירתית .הוא לומד לוותר על שורות בשיר, מקבל באהבה את עבודת העורך. הוא מבין שאין צורך לגמוע כל הזמן את כל העולם. הצלחה מצויה גם בשחרור. העיסוק בכתיבת שירה מכוון את התלמיד למיקוד תמידי ואחיזה בעיקר. הוא לומד להימנע מהקדמות עודפות, תוספות וחזרות מיותרות. בשיעורים אלה המורה והתלמיד שווים. שניהם מנסים כל העת להפתיע זה את זה, על מנת להביא את האחר למקום של השראה. לאף אחד אין בלעדיות על מקורות הקסם, ההארה והדמיון. תלמידי הסדנאות כמו רבים אחרים, תוהים על העולם, אך הם גם  יוצרים מזה טענה פיוטית מנומקת, מגובשת, שיש לה מטרה והיא מבקשת ליצור את השינוי".
 
 
במקביל החל להתגבש מופע אומנותי מוסיקלי הכולל סיפורים קצרים ושירים מקוריים בליווי גיטרה. את המופע הוא מבצע בחדרי מורים, מתנסים, ספריות, מרכזי השתלמויות ועוד…
 
בשנת 2009 זכה ספרו  "חול ולימונים"  בפרס ל"שירת ביכורים" לשנת תשס"ט, שניתן על ידי עיריית חולון ומשפחת לוויתן.

מנימוקי ועדת השיפוט:" ספרו של משה אוחיון הוא ספר עשיר- מבע, עמוק, מעניין וצנוע.לפנינו שירה עצובה ואופטימית כאחת, צבעונית אך מאופקת ונטולת רצון להרשים את הקורא בזיקוקי די-נור של אופנתיות חולפת. ניכרת בה התבוננות מעמיקה, חפה מסנטימנטאליות תמימה או מיתממת, אך בו בזמן מהולה בחדוות חיים ואהבת המקום והאדמה".
 
בשנת 2010 יצא לאור ספרו השני " ארבעים על האדמה" בהוצאת "קשב לשירה".

בספר זה ניתן דגש לחשבון נפש אישי, תוך התייחסות ליתרונות "ההמתנה" בעבודה היצירתית. הספר נושא את שם הפואמה המרכזית בו. על הבחירה לכתוב פואמות מספר משה: " יש בי כמיהה עמוקה לפענח מצבים נפשיים מגוונים. פואמה היא יריעה נהדרת המאפשרת מסע אל המעמקים. זה תובעני, קשה, מתמשך ורב תהפוכות. אך התשורות הקטנות והגדולות שוות את חיבוטי הנפש. אני ממליץ  לכל יוצר  להיכנס לזה מדי פעם". ( מתוך "יקום תרבות" ).

מראות המדבר בספר הפכו לחומרי גלם מרכזיים. לשירי "הדמות" מן הספר הראשון הצטרפו דמויות נוספות: סוחר העתיקות המרתק, שמש בית הכנסת הנאמן ואמן המסגרות המסור. על הספר כתב המשורר אבי אליאס ז"ל: "חוויית החלפת הקידומת אצל משה אוחיון מגיל 39 לגיל 40, הופכת אותו לפרי בשל... הוא לא מתפלסף, הוא ישיר, אבל עדין בשירתו. כְּבַד משי מעביר מסר גם חברתי וגם פילוסופי. עורך את מסע הנפש של 40 שנות גופו לאורך שדרת חייו"( אתר nrg)

באוגוסט  2010  חזר אל לימודי הגיטרה. הפעם החל להיפגש עם נגן הפלמנקו  ליאור בוקר .
 
בשנת 2011 יצא לאור אלבום הבכורה " להישאר כאן בהרים " באלבום זה הקליט משה שבעה שירים שכתב והלחין. הוא עבד עם המעבד והמוזיקאי מיקי אביעוז. 

על תהליך העבודה מספר אוחיון : "מוסיקה היא דבר נהדר. לא אחת קורה, שהיא מצליחה לסחוף את המילים מן הקיום העיקש בין דפי הספרים, אל שדה חוויות חדש, בו הסמוי נחשף לצבעים שלא הבחין בהם קודם. עיסוקו של משורר הוא עיסוק אישי, פנימי ומורכב. הוא מתחבט בין מרחבי קליטה והגירה ,כדי להבין מחדש את עצמו ואת העולם. יוצא, שכשהוא צופה לרגע הצידה, הוא מגלה שנוצר חיץ ביינו לבין המציאות. דיאלוג בין האומנויות עשוי להציע צוהר לברית מחודשת עם הסובב. העבודה על אלבום נתנה לי הזדמנות מיוחדת לברוא משהו משותף שעשוי להציע תשורה רוחנית לציבור הרחב . היה נפלא, מאתגר והשאיר טעם של עוד".

כותב אסף סעדון: "נדיר למצוא כיום אנשי אשכולות, שמומחיותם חורגת מתחום אחד ויחיד. ברוח ההתמקצעות של ימינו, החיבור המתבקש בין שירה ומוזיקה הפך ללא רווח – משוררים עוסקים בשירה, מוזיקאים עוסקים במוזיקה. עולם התרבות העכשווי מתבסס על ההפרדה המלאכותית בין עולמות אלה ואחרים. המשורר הדימונאי משה אוחיון, המוכר מספרי שירה כמו "חול ולימונים" ו"ארבעים על האדמה", מעולם לא ערבב באופן רשמי בין עולם השירה לבין שאיפותיו המוזיקליות. מתוך משבר, בו הרגיש כי מאס במילים וקירות ביתו סגרו על עולמו, מצא מפלט בגיטרה. אלבום הבכורה שלו, "להישאר כאן בהרים", הוא התוצר של אותו משבר, וניסיון לחבר בין מה שאבד". (מתוך כתב העת "מעמול")


כתב זיו יונתן :" אני נמשך אל אנשים לוחשים. אנשים שאתה חייב להתקרב אליהם בכדי להבין... בשביל שהמילים שלהם, יגעו בך. הם אינם משליכים את המילים וגם לא יורים אותן, הם יוצרים אותן קלועות, כמו חלה של שבת כמו תפילה או סודות... הצרה היא שאנחנו בתקופה של רעש אינסופי, רעש בכבישים, רעש בתקשורת, וגם בתוך הנפש, ישנה הרעשה פנימית כבדה ונמשכת. גם באמנות כמו בחיים, ישנם אנשים רועשים וישנם שלוחשים את כישרונם כאילו כותבים על דפים שקופים באותיות דקות.  ולפעמים דווקא האחרונים הם בדיוק מה שהנפש זקוקה לו עכשיו... אבל... מי שומע אותם בכלל? מזמן למדתי מידידי אמן-ההקלטה שלמה ורבנר, שעליו עוד אדבר בהמשך, לא להתבייש, ולשים את היד כמו אפרכסת סביב לאוזן, ולקרב את הצלילים הדקים, העדינים אליי. לעזור להם... כמו אדם צמא שהגיע סוף סוף אל המעיין ומביא את טיפות החיים אל שפתיו. בדימונה המדברית, חי ויוצר המשורר משה אוחיון, שגם מלחין ומגיש את שיריו.... נווה מדבר צלול..."  ( מתוך "כניסה פרטית " , רשת ב' , קול ישראל )
 



בשנת 2013  זכה משה אוחיון בפרס היצירה לסופרים עבריים ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול ז"ל .

מנימוקי השופטים :" החל מספרו הראשון חול ולימונים ( 2006) עושה משה אוחיון את הלא יאומן: הוא לוקח את היום יומי והשגרתי ביותר, ובמעשה קסמים, אגב מלאכת השיר או הסיפור, הופכו למסכת קסומה של יופי
אנושי.פעמים הוא לוכד שברי סיפורים  של בני המשפחה, בעיקר סבים וסבתות, ותוך כדי עיבודם מזה, ונאמנות לתוכם הקונקרטי מזה, הוא הופכם למכרה של חכמה , סבלנות, אומץ ואמונה , של אף -על- פי- כן בחיים במובהקותם. פעמים הוא נדרש אל נופי הסביבה הקונקרטית ( עיירתו דימונה ונופיה המדבריים) ומפיח בהם חיות העושה אותם לזירה רבגונית ומוסיקלית, למיתולגיה אישית קסומה. הנדידה בין שברי סיפורי הדוברים השונים בשיריו, כמו גם בין הנופים, אגב יצירת זיקה בניהם באמצעות מטאפורות, קטעי מציאות ביוגרפית ושפה מוזיקלית ביותר- כל אלה הופכים את הקריאה בשיריו וסיפווריו למסע מרתק, המגלה לא פעם את פניה הכמוסים של ההוויה הארץ ישראלית על דמויותיה האנושיות ועל נופיה המשתנים "

במאי 2013  ראה אור אלבום שני :" ריבוי העדין " .

באלבום הזה משה שר ומבצע בליווי גיטרה, שבעה שירים שכתב והלחין . המוסיקאי עוזי כץ  ייעץ אומנותית. 
מספר אוחיון: " לאחר צאת אלבומי הראשון "להישאר כאן בהרים" כתבתי שירים רבים העוסקים במוסיקה. ככל שחלף הזמן הרגשתי שאחדים מן השירים מייחלים להימלט מן המבנים המהודקים של הלשון ולחבור אל מרחבי הצליל הפתוחים. הלחנתי כמה שירים. לאחר כמה חודשים ידעתי שניתן לגבש מסגרת תוכן שיכולה לשאת אלבום שני. את האלבום הפקתי בעצמי. הייתי נכון ללמוד, להתאמן שעות ארוכות, לקחת הפוגות ממושכות בלוח הזמנים כדי לעמוד בביצוע תפקידי הנגינה בגיטרה. על שלושה מן השירים עבדתי עם נגן הפלמנקו ליאור בוקר. הוא הקפיד לסמן יעדים רחוקים ומיוחלים. המוסיקאי עוזי כץ היה נכון כל העת להציע פתרונות יצירתיים. אט אט החל להתגבש האלבום: "רִבּוּי הֶעָדִין".

נגינה בכלי מוסיקה דורשת תרגול, רגישות ומסירות נפש של מבצעים. כתיבה היא מלאכה מתמשכת של חקירה רוחנית. מדובר במצבים נפשיים שונים הדורשים מיומנות ביצוע בשדות תוכן מגוונים. הבחירה לבצע את מטלות הכתיבה והנגינה הייתה הזדמנות נהדרת להוסיף ולהעמיק את חווית הלימוד. המסע המתמשך לתרגום חלומות אישיים לוודאות כלשהי בעולם,הוא תמיד תוצר של התגייסות הרבים. תודה לכל מי שתרם את עצותיו הנדיבות. תודה לקרן  אקו"ם לקידום ותמיכה ביוצר וביצירה הישראלית, שסייעה לביצוע הפרויקט." 

כותב חמי צמח :" שני תקליטיו של משה הם מעשה נשגב בנוף המוסיקלי הישראלי. אמנם נוף ראוי ומגוון מאוד  אך רווי במלכודת בינוניות למוסיקאים העושים דרכם לתוך "התעשייה " , או לפחות מנסים לעשות כן. המוטיבציה השירתית של משה אוחיון, העובדה שהוא משורר וותיק ומוסיקאי בתחילת דרכו  ועם זאת אינו ינוקא, מאפשרת לו להיות מעל לכל זה ולהצליח לקרב את שירתו אל הקהל אוהב השירה. בדרך מוסיקלית ייחודית המנגישה את השירים, קריאתם תערב לאוזן עוד יותר וניגונם יהיה שביל חדש אל קהלי השירה. בהצלחה בהמשך הדרך הארוכה " ( תרבות .il) 

 
ביוני 2013  זכה משה אוחיון בתעודת הוקרה מטעם פרס רקנאטי- קופ- רש"י על תוכנית הלימודים : " להוציא שירה מן המקום " תוכנית הכוללת "סדנאות כתיבה " לילדים ובני נוער. תעודת ההוקרה ניתנה על התוכנית שבוצעה בבית הספר היסודי :" נווה שלום " באר- שבע.  

בינואר 2015 ראה אור ספרו השלישי " ניגון יחיד " בהוצאת "מקף".  הספר מכיל שירים העוסקים במוסיקה לצד שירים הבוחנים תופעות אנושיות מגוונות.

בכתבה לרגל צאת הספר כותב אלישיב ריכנר:
" בספרו החדש שב אוחיון לעסוק בחומרים שמהם רקח את שירי ספרו הראשון – הסביבה שבה הוא חי והתופעות האנושיות שבהן הוא נתקל כמשורר וכמוזיקאי. בפואמת הנושא של הספר שנקראת "השירה הזאת" הוא דן בכוחות הריפוי של הטקסט הפיוטי. "יש בעיה לא פשוטה עם הטקסט הפיוטי, השירי והמורכב", הוא אומר. "לשיח הכללי אין סבלנות לדבר השיר, לביטוי פיוטי מורכב, שדורש קריאה נוספת והעמקה, וזו בעיה גדולה של החברה הישראלית. אני אגב לא אוהב את הביטוי 'שפה גבוהה'. יש שפה מורכבת או עשירה. היא לא גבוהה"... אוחיון מתייחס בשיריו גם להשפעה החיובית של קצב החיים האיטי המאפיין את הפריפריה. "המדבר מסמן להאט, להמתין ולהתעכב", הוא אומר, "ומה שמרוויחים מההאטה הוא הבחנה בסממנים העדינים, המרגשים והעמוקים של המציאות. ההאטה מגלה את תעצומות הנפש. אדם שמאט את קצב חייו נפגש עם הקול הפנימי שלו. עם הקול שבו הוא צריך להשתמש בבואו אל המציאות. אדם שרץ וממהר הוא אדם שפועל ברובד החיצוני. אדם שמאט זוכה לגלות רבדים נוספים ועמוקים יותר של החוויה האנושית". ההאטה, על פי אוחיון, גם מאפשרת להתעכב על איכותם של הדברים הקטנים. בשיר "פסיעות" בספרו החדש הוא כותב על השמחות הקטנות של הנפש. על שתי הפסיעות מהמיטה לשולחן, על שתי הנורות שמוליכות את "מנת הריבוי הדרושה", ועל "משרתי המעט" ש"נענים במסירות לחובתם". "האדם המאט", הוא אומר, "לומד להתמסר לשמחות הקטנות של הנפש. ויש עוד יתרון בהאטה. היא מעודדת גם לעזור לאחרים. יש יותר הקשבה וסולידריות במקום שיש בו האטה בקצב החיים". ( עיתון "מקור ראשון ") 


בחודש מרץ 2015  ראה אור אלבום שלישי  - " הקלות ".

על תהליך העבודה מספר משה : "למעלה משנה סיירתי במדבר הסמוך לדימונה, לירוחם, לשדה בוקר ולבאר- שבע. יצאתי לכתוב, לנגן בגיטרה ולצלם במטרה לנסח מסרים ממוקדים העשויים להציע לציבור הרחב עמדת תצפית נוספת לבחינה של תופעות שבנפש.
 
הפתיחות, השקט ומנת הרוחות הגדושה הפכו את המרחב הפתוח למקום של לימוד שבו המרחקים מתקצרים ומתבהר החבוי מן העין. לאט, לאט  התגבשה אסופת שירים ומנגינות לגיטרה.

בשלב הראשון המנגינות והטקסטים התהוו בנפרד. בשלבים מתקדמים חיברתי בין השניים. חלק מצאו ברית מהירה ואחדים היו זקוקים להבשלה מאוחרת שיש בה ויתור ונסיגה הדדיים.
המסע היה ארוך, מאתגר ורב תהפוכות.  תודה למורה שלי לגיטרה ליאור בוקר, למשוררת סמדר שרת, למוזיקאי עוזי כץ, לכיוונים – החברה לתרבות הפנאי באר שבע  על העידוד והעזרה ולקרן הרווחה של אקו"ם על התמיכה בפרויקט"

מבקר המוסיקה גיא טנא כותב :" זה מספר שנים שאני עוקב אחר התפתחותו של אחד מהאומנים הייחודיים שפועלים במחוזותינו, הרחק הרחק ממרכזי יחסי הציבור , הפרומושן והתקשורת. משה אוחיון , משורר, מלחין ומבצע . הוציא לאור את :" להישאר כאן בהרים " ואת " ריבוי העדין " וניכש לעצמו קרחת יער , נווה מדבר קטן משלו בו הוא שר משיריו בקול נעים ומוציא לפועל את שירתו הדימונאית, נגבית במדיון מוסקלי רב חן " ( מתוך אתר :" תרבות. il)

בקיץ 2015 פורסמה הפואמה "הקלות " במלואה בגיליון 110 של כתב העת "הילקון". הגיליון כולל חטיבה נרחבת של טקסטים הפועלים על קו התפר שבין שירה למוסיקה . 

השיר " הקלות " הנושא את שם הפואמה פורסם במוסף השבת של העיתון " מקור ראשון " , גליון 962


במהלך שנת 2017 שדרה רונה צורף בתכנית "מעברים" שברדיו הבינתחומי את הפואמה " הקלות " במשך עשר תכניות עוקבות. מידי תכנית בחלק המיועד ל"סיפור בין ערביים" שודרה רצועה אחר רצועה.
 

בחודש  יוני 2016  בוצעה הפואמה " הקלות " בפסטיבל " קולנוע דרום " למופע הצטרפה עבודת וידאו מאת: סיון כהן ורקפת בורשטיין.  

בשנת 2015  החל משה לפרסם  מאמרים על שירה באתר " תרבות il " תחת הכותר " מבעד לריכוזים

בחודש מאי 2016 הוענק למשה "אות הבוגר" מטעם אוניברסיטת בן גוריון שבנגב, על תרומה מיוחדת לחברה ולקהילה.

נימוקי הוועדה:  "מתוך הערכה לאיש אשכולות של עולם הרוח, המשלב בכישרון אין קיץ את תחומי האמנות השונים והופך את הרגעים היומיומיים לרגעי קסם מופלאים; לאיש חינוך מסור, שהגדיל לעודד את היצירתיות ולפתח את כישרונם של מאות מתלמידיו, ואשר קיבץ את מיטב יצירותיהם בספרי שירה שפתחו צוהר למכמני נפשם ומהווים עדות לתהליך חינוכי ואמנותי מיוחד במינו; בהוקרה ליוצר עטור פרסים, לרבות פרס היצירה לסופרים עבריים על- שם ראש הממשלה לוי אשכול, שיצירתו מדגישה את הפן השמח ומלא חיים של עיירת הפיתוח ותורמת להצגת הפריפריה בצורה שלמה וחיובית יותר; ולאות כבוד ליוצר מוכשר, הנותן דרור להמיות ליבו במגוון ערוצים, לרבות בנגינה ובשירה, ואשר מיטיב לתאר את נפלאותיה ואת יופייה של הקהילה שבה הוא מתגורר ופועל, ומכהן הלכה למעשה, כשגריר נאמן של נופי המדבר ואנשיו"
 
מטעם אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל והקרן למורשת נפ"ש ומיכל פוחצ'בסקי  הוענקה למשה תעודת הוקרה לשנת 2016 תשע"ו.

נימוקי הוועדה: " הוקרה זו ניתנת למר משה אוחיון, משורר, מלחין ואיש חינוך, על תרומתו המתמשכת לעידוד הכתיבה והזיקה לספרות ושירה העברית, בקרב ילדים ובוגרים בעיקר בפריפריה. משה בחר לגור בדימונה. את פעילותו הייחודית  הוא מבצע באזור הדרום. ספריו שיצאו לאור, ושיריו אותם הוא מלחין ומבצע תורמים להעשרת ולהפצת השירה העברית. פעילותו מביאה להרחבת גבולות השפה ולהעמקת החסן הרוחני באוכלוסייה. על כל אלה ראינו זכות בלב מלא תודה, להעניק לו תעודת הוקרה זו. "   


 
בחודש ספטמבר 2016  הסתיימה בניית האגם מלאכותי של העיר דימונה. בטקס הפתיחה, במעמד נשיא המדינה נאם תושב העיר משה אוחיון. מצורף נוסח הדברים :  "מרגע שמלאו המים את האגם הֶחָדָשׁ שנבנה בחורשה ע"ש פולה ודויד בן גוריון, שבעירי דימונה, אני מגיע מדי יום אל המתחם להתהלך עם המראות. החורש של דימונה תמיד הֶעֱנִיק הפוגה מיוחדת למי שביקש לנוח בצלו של עץ, להקיף בהליכה או לשוחח עם האחר כשפתחון לב מתערבב ברוח חופשית.
כעת, סמוך לתקרת העצים המתנודדת גָּבְהָה הנביעה ומקום שעטת הרוחות הפך למקום הזיכוך המרענן שמעניק רחש המים.
כמה טוב לראות בהתגשמות של חלום. כמה טוב לתת לפלא להתערבב בעתודות היובש הקשוחות שמהלכות כאן שנים. להעניק להמיית המים לזלוף בנדיבות בכמוסת הזיכרון העיקשת של המדבר.
הטבע הוא מקום של פיוס. כשהאדם יוצא אל המרחבים הפתוחים שב הסיכוי להשתחרר מן הלפיתות המצרות של החיים.
המים ירוו את העתיד. מדשאות מוריקות, מגרשי המשחקים ואמפיתאטרון ימתינו לאורחים ולמקומיים.
היצירתיות האנושית שוב חברה לכוחות אדירים של מעשה. היא מנסחת היום בדימונה התחלה חדשה - מרגשת ומבטיחה. "



בחודש ספטמבר 2016 ראה אור אלבום רביעי : " פעם פליאה, פעם געגוע ".

כתב משה : " האלבום פַּעַם פְּלִיאָה, פַעַם גַּעְגּוּעַ , מכיל סיפורים מקוריים לילדים ולמבוגרים. היצירות עוסקות ביתרונות הטקסט הפיוטי ובמהלכיו המרגשים בממלכות הנפש, בחשיבות ההתמודדות הייחודית עם שגרת הפנאי ובגילוי וטיפוח של הקול האישי, היוצר. בחרתי להקריא את הכָּתוב על רקע מנגינות שהלחנתי לגיטרה אחת. בשני אלבומיי הקודמים ובפרויקט הנוכחי אני מוצא עניין באופן שבו כלי יחיד מסייע לתכנים בתנועתם המגוונת בעולם. השיר "רגע אוהב" מתווסף בדרכו למסע המספֵּר ומציע התחלה נוספת. " 

מבין התגובות ליצירה : 


"איזה אומץ לעמוד מאחורי יצירה בעלת מעוף ולהוציא אותה לאור בתקופה כמו שלנו. משה הוא שמורת טבע שראויה לטיפוח והגנה. יצירה מופלאה." (סמדר שרת, משוררת, מנחת תהליכי כתיבה )

"השילוב בין המילים למנגינה ביצירות של משה אוחיון יוצר שלמות נעימה לאוזן וללב " (סילבן ביגלאייזן, יוצר הסרט " עד קצה הזריחה")


" יצירתו של משה אוחיון משלבת את יפי המדבר ויכולת ההתבוננות עם הכרת עצמי ואמנות מן המעלה הגבוהה ביותר. בכל תחום שהוא בוחר לעסוק בו, בין אם שירה כתובה, שירה מולחנת, צילום, נעשית מכל הלב ומתוך מחשבה עמוקה ומשאירה חותם ייחודי. מומלץ להתמסר ליצירותיו. " ( יואב איתמר, משורר, מוציא לאור)

"יש במוסיקה שמלחין משה אותנטית עדינה, כמעט חסינה מפני התמורות המורכבות שהביאה אתה הקידמה" ( ליאור יקותיאלי , אמן גיטרה )

"התדר שמביא המשורר משה אוחיון מהווה מראה חזקה לשינוי שמתרחש בעולמנו. הקצב, הקול, המילים, מעוררים געגוע לעידן שנמוג ונשכח ולמעשה מהווים נקודה מיוחדת העומדת מנגד, מתריסה ומתעלמת מן השינוי, ובכך שופכת אור על התדר העכשווי- המהיר והקצבי. משה אוחיון, כדג השוחה כנגד הזרם מצליח לעורר מחשבה ותהייה בדבר:  "פנינו לאן". (תמיר ללוז , יועץ מטפל, מדריך, ממובילי השינוי לעידן חדש)

"ההאזנה לאלבום "פעם פליאה, פעם געגוע" היא חוויה נעימה ונוגעת. האלבום משתלב היטב עם יצירתו הקודמת של משה אוחיון, שמפליא לפרוט על הגיטרה החיה כל-כך בין ידיו. היצירות באלבום, סיפורים קרוּאים ושיר, מזמינות לביקור במרחביו של המשורר: דימונה ומוֹגדוֹר, התלמיד והמורה, הילד והיוצר המתערבבים זה בזה, המתבונן המתפעם והמתגעגע. שאלת קהל היעד מרחפת מעל האלבום ומסקנתי היא שהאלבום מתאים במיוחד ל"ילד שבמבוגר". אז כשמגיע חלון שקט לשיוט של הרהור ורגש, בהחלט שווה לנגן את האלבום הזה, ולהתמסר." ( יחזקאל רחמים , משורר )  

"רעיונות מלודיים אינטימיים וכנים. המילים המדוברות והנגינה יוצרים שלם אחד מגובש בדינמיקה ובמשקל. השיר המסיים, המצטרף לקטעים המוקראים הוא נכון ומשאיר טעם של עוד. נהניתי." (רון לאור, מוזיקאי, נגן גיטרה )


"משה מספר רהוט ונגן נפלא. מציע חוט פנימי קסום של שירה שבוחרת להלל את ה"יש" . אלבומו החדש מעניק חווית האזנה שכולה פיוט, דיוק ואהבת החיים." ( יוסי בבליקי, יוצר , מוסיקאי, שדר רדיו )

"האזנתי לאלבום החדש של המשורר משה אוחיון "פעם פליאה, פעם געגוע".  בבית, מול המחשב, בליווי הטקסט והעיצוב המשובח. התרגשתי ונותרתי עם חיוך בעין ימין ועם דמעה בעין שמאל. התיאורים המדויקים החזירו אותי במהירות ובקלות, שנים אחורה, לנוסטלגיה הפרטית שלי, אל הילד שהייתי. ברצועה חמש נזכרתי בסבא שלי שגם ענד טבעת בזרת שמאל... אני משוכנע שהאלבום ידבר לילדים של ימנו . המבוגרים יוכלו לחזור ולהרגיש את הילד או הילדה שאהבו להיות. משה אוחיון מנגן כל כך יפה על הגיטרה ומלווה את מילותיו במוסיקה חופשית, מעודנת ומשובחת פרי עטו. שאפו על הסאונד והמיקס. נשמע מעולה ומומלץ ביותר. " ( גיא מאיר , מוזיקאי , אמן גיטרה )

"הנגינה של משה עדינה, נעימה ופורטת על הרגש. התוכן הסיפורי עשיר וקסום. עגלת הסיפורים מאוד לטעמי - הזמנה נהדרת לילדים "  (גבריאל הדר , מספר סיפורים )

 
בחודש פברור 2017  נערך בעיר דימונה ערב הוקרה למשה אוחיון . האירוע נערך בשיתוף אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל.  

כתב ראש עיריית דימונה מר בני ביטון :" אני מברך את אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל על היוזמה להוקיר יוצרים ויוצרות בתחומי השירה והפרוזה. שמחתי לשמוע על הבחירה להוקיר משורר בן העיר דימונה.
מזה שנים שהמשורר משה אוחיון פועל בעיר, מנחיל מסורת של הוראת כתיבה  לדור הצעיר. אני מאמין שהוא עוד יראה פרי בעמלו, בדמותם של יוצרים  ויוצרות עליהם בוודאי תהא גאוותו וגאוותינו.
אין לי ספק שערב הוקרה זה יהיה אבן שואבת לתושבים אוהבי שירה, ומעל לכל ערב של הצדעה והוקרה לאמן ויוצר שצמח ופועל בעיר דימונה, ומצמיח דור חדש של כותבים מוכשרים.
ברכתי שלוחה למשורר משה אוחיון יליד העיר, הגאה בה והיא ותושביה גאים בו, מוקירים ומעריכים את יצירותיו, שזכו וזוכות להד, לשם ותהילה ".  

כתב יושב אגודת הסופרים  מר צביקה ניר :" משה אוחיון הוא יחיד במינו. הוא מגלם את הצירוף האולטימטיבי של ציונות וספרות. של הרוח והחומר. של היצירה והנתינה. ברבגוניות רבת רבדים הוא מתנהל בין ספרות, מוסיקה וסוגי אמנויות נוספים, בין אמנות הקריאה לאמנות השמיעה, בין מזרח למערב, בין דימונה והנגב לבין תל אביב והמרכז, ועד לקצוות הרחוקים ביותר של ישראל מגיע קולו.

אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, שראשוני מייסדיה היו המשוררים ח.נ. ביאליק ושאול טשרניחובסקי אשר ראו בספרות, על סוגותיה השונות, בשר מבשרה של התחייה הלאומית ונדבך הכרחי בבניין הציוני המתהווה בארץ, גֵּאָה במשה אוחיון, אחד מחבריה הבולטים והנאמנים אשר ממשיך את מורשת המייסדים ומחבר בהצלחה את הספרות, האמנות והציונות בכישרון נדיר, בהתמדה ובמסירות. אין הרבה "משה אוחיונים" בימים אלה במדינת ישראל, ההולכת ושוקעת לצערנו, בביצת הנהנתנות והשטחיות בחיפוש אחרי "המכנה המשותף" הנמוך והפופולארי. אנו מצדיעים לחברנו, משה אוחיון, מחזקים את כוחו ומביעים הערכה עמוקה לפעילותו."

 
כיום משה אוחיון מנחה סדנאות "כתיבה יוצרת ", משתתף בפסטיבלי שירה , מופיע ב"סל תרבות ארצי", חבר אגודת הסופרים העבריים, חבר אקו"ם, משמש  כ"משורר אורח" במערכת החינוך. מופיע ברחבי הארץ בתוכניתו הכוללת שירים בליווי גיטרה וסיפורים מעולמו של יוצר.  שותף פעיל בקידום השירה בישראל. צילום תמונה : דני מכליס
 
                                                                                                                                                   

 

 


 כל הזכויות שמורות למשה אוחיון ©  All Rights Reserved

"הִסְתַּעֲפוּת הִיא סְגֻלָּה לְפַרְשָׁנוּת –  פּוֹעֶלֶת עַל מַצָּע נָדִיב שֶׁל תְּנוּעָה לְעֵבֶר הַחֲשֵׁכָה"  ( מתוך הפואמה :" הקלות" )
 


 

צור קשר

טלפון: 052-3609788


moshe.poet@gmail.com
פייסבוק
יוטיוב

בניית אתרים